<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן ק"ו</h1>
<h2>דף כח:</h2>
התפלה מעומד היא שמונה עשרה ברכות בימות החול, כדגרסינן בפרק תפלת השחר רבי שמעון בן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה. ואמרינן עלה בגמרא: כנגד מי, אמר הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כנגד שמונה עשרה הזכרות שאמר דוד במזמור הבו לה' בני אלים (תהלים כט, א). רב יוסף אמר: כנגד שמונה עשרה הזכרות שבקריאת שמע. רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה. ואמרינן עלה: הני תמני סרי, תשסרי הוין, אמר רבי לוי: ברכת המינין ביבנה תקנוה. כנגד מי תקנוה, להלל, כנגד 'אל הכבוד הרעים': לרב יוסף, כנגד אחד שבקריאת שמע: לרבי תנחום, כנגד חוליא קטנה שבשדרה. וגרסינן במדרש תנחומא (וירא, א), ילמדנו רבינו: כמה תפלות מתפלל אדם בכל יום, כך שנו חכמים ז"ל: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. ולמה שמונה עשרה, אמר רבי שמואל בר נחמני: כנגד שמונה עשרה פעמים שהאבות כתובים בתורה. הראשון: פקד יפקד אלהים אתכם וגו' אל הארץ אשר נשבע לאברהם (בראשית נ, כד). והאחרון: ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב (דברים לד, ד). ורבי יוחנן אמר: כנגד שמונה עשרה צוויים שבמשכן, שהן בספר ואלה שמות וסוף הספר: כאשר צוה ה' את משה (שמות, לט, כא). ורבי סימון אמר: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה, שבשעה שמתפלל וכורע וצריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, שנאמר: כל עצמותי תאמרנה (תהלים לה, י). ורבי שמעון אומר: כנגד שמונה עשרה מזמורים שמראש תהלים עד 'יענך ה' ביום צרה' (שם כ, ב).
וגרסינן בפרק הקורא את המגלה (מגילה יז, ב), במתניתא תנא: מאה ועשרים זקנים, ומהם כמה נביאים, תקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר. תנו רבנן: מנין שאומרין אבות, שנאמר: הבו לה' בני אלים (תהלים כט, א). ומנין שאומרין גבורות, שנאמר: הבו לה' כבוד ועוז (שם). ומנין שאומרין קדושת השם, תלמוד לומר: הבו לה' כבוד שמו וגו' (שם שם, ב). ומה ראו לומר בינה אחר קדושה, דכתיב: והקדישו את קדוש יעקב (ישעיה כט, כג). וכתיב בתריה: וידעו תועי רוח בינה (שם שם, כד). ומה ראו לומר תשובה אחר בינה, דכתיב: השמן לב העם הזה וגו' ולבבו יבין ושב ורפא לו (שם ו, י). אי הכי, לימא רפואה אחר תשובה, לא סלקא דעתך, דכתיב: וישב אל ה' וירחמהו וגו' (שם נה, ז), אלא בתר תשובה סליחה היא. ומאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא, כתיב קרא אחרינא: הסלח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל וגו' (תהלים קג, ג—ד). למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא — והא כתיב: ושב ורפא לו (ישעיה ו, י), ההיא רפואה לאו דתחלואים היא, ההיא דסליחה היא. ומה ראו לומר גאולה בשביעית, אמר רבי חייא בר אבא: מתוך שאנו עתידין לגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית. ומה ראו לומר רפואה בשמינית, אמר רבי לוי: מתוך שנתנה מילה בשמיני וצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית. ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית, אמר רבי אלכסנדראי: בשביל מפקיעי שערים, דכתיב: שבר זרוע רשע (תהלים י, טו) ודוד כי אמרה, בפרשה תשיעית אמרה. ומה ראו לומר קבוץ גליות אחר ברכת השנים, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא (יחזקאל לו, ח). וכיון שנתקבצו הגליות נעשה דין ברשעים, דכתיב: ואשיבה ידי עליך וגו' ואשיבה שפטיך כבראשנה (ישעיה א, כה—כו). וכיון שנעשה דין ברשעים כלו המינין עמהם. וכולל הזדים עם המינין, שנאמר: ושבר פשעים וחטאים יחדו (שם שם, כח). וכיון שכלו המינין מתרוממות קרנות הצדיקים, שנאמר: וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (תהלים עה, יא). וכולל הגרים עם הצדיקים, שנאמר: מפני שיבה תקום וגו' (ויקרא יט, לב) וסמיך ליה: וכי יגור אתך גר וגו' (שם שם, לג). והיכן מתרוממות קרנות הצדיקים, הוי אומר בירושלים, שנאמר: שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך (תהלים קכב, ו). וכיון שבאו לירושלים בא דוד, שנאמר: אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם (הושע ג, ה). וכיון שבא דוד באת תפלה, שנאמר: והביאותים אל הר קדשי וגו' (ישעיה נו, ז). וכיון שבאת תפלה באת עבודה, שנאמר: עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו' (שם). וכיון שבאת עבודה באת הודאה, שנאמר: זבח תודה יכבדנני וגו' (תהלים נ, כג). ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה, שנאמר: וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם וגו' (ויקרא ט, כב). ולימרה מקמי עבודה, מי כתיב וירד לעשות, מעשות כתיב. ולימרה בתר עבודה, הא כתיב: זבח תודה יכבדנני. ומאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא, מסתברא, עבודה והודאה חדא מילתא היא. ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים, שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל וגו' (במדבר ו, כז). וברכה דהקדוש ברוך הוא שלום היא, שנאמר: ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כט, יא). ומכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא. והיינו דאמר רבי אלעזר, מאי דכתיב: מי ימלל גבורות ה' וגו' (שם קו, ב), למי נאה למלל גבורות ה', למי שיכול להשמיע כל תהלתו.
<h2>דף לא.</h2>
ואמרינן בגמרא דבני מערבא, דאשכחן בתפלת חנה מעין שמונה עשרה. רמה קרני (שמואל-א ב, א), כנגד 'מגן אברהם'. ה' ממית ומחיה (שם שם, ו), כנגד 'מחיה מתים'. אין קדוש כה' (שם שם, ב), כנגד 'האל הקדוש'. 'חונן הדעת' — 'כי אל דעות' (שם שם, ג). 'הרוצה בתשובה' — 'ונכשלים אזרו חיל' (שם שם, ד). 'מרבה לסלח' — מוריד שאול ויעל (שם שם, ו). 'גואל ישראל' — 'כי שמחתי בישועתך' (שם שם, א). 'רופא חולים' — 'מקים מעפר דל' (שם שם, ח). 'מברך השנים' — 'שבעים בלחם נשכרו' (שם שם, ה). 'נדחי ישראל' — 'רגלי חסידו ישמר' (שם שם, ט). 'אוהב משפט' — 'ה' ידין אפסי ארץ' (שם שם, י). 'מכניע זדים' — 'ורשעים בחשך ידמו' (שם שם, ט). 'מבטח לצדיקים' — 'קשת גבורים חתים' (שם שם, ד). 'מצמיח ישועה' — 'וירם קרן משיחו' (שם שם, י). 'שומע תפלה' — 'ואין צור כאלהינו' (שם שם, ב). עבודה — 'אל תרבו תדברו גבהה' (שם שם, ג). הודאה — 'יצא עתק מפיכם' (שם). 'שים שלום' — 'ויתן עז למלכו' (שם שם, י). הא למדנו, כי תפלה זאת מובחרת בימות החול מכמה טעמים.
